הורות טובה דיה

בימים אלה בהם אנו שוהים בבית יחד הורים וילדים, נבחנית הפנטזיה שלנו למשפחה מושלמת.

למרות שאנחנו יודעים שאין דבר כזה "משפחה מושלמת" עדיין אנחנו מתמלאים נקיפות מצפון כי רבנו ליד הילדים או צעקנו עליהם כי אנחנו עובדים והם מפריעים.
האם הדברים חייבים להיות מושלמים?

האם קונפליקטים הם בהכרח הרסניים בגידול ילדים?

ויניקוט  (1971) טען כי צמיחת התינוק לאדם אישי וייחודי מותנית בנוכחות אם טובה דיה דרכה צומח התינוק ממצב בראשיתי לאדם ייחודי ומעמדת תלות לעצמאות.
אם טובה דיה, ומכך הורות טובה דיה, מתאפיינת במסירות, עקביות ומהימנות.
זוהי אם שמסוגלת לדחות את צרכיה ולהזדהות עם תינוקה כמי שיודעת את צרכיו הרגשיים והגופניים.
אולם ויניקוט מוסיף ואומר שמה שהתינוק זקוק לו "הוא לא שום סוג של מושלמות אימהית" אלא שבהורות מתקיימת התאמה פעילה לצרכיו של התינוק שהולכת ופוחתת בהתאם להתפתחותו וליכולתו לעמוד בכישלון ההתאמה ולשאת בסובלנות את התוצאות של תסכול.
מכך ניתן להבין שהורות "טובה ממש" היא הורות שמסתפקת בלהיות טובה דיה.

הורות טובה דיה אם כך מלווה את הילד בהתפתחות, מלמדת אותו להתמודד :
• עם תסכול כמו למשל להמתין למשהו שהוא רוצה ולא לקבל מיד
• להפוך לעצמאי יותר להתפשט בעצמו, לאכול לבד
• לתרום בבית לסדר את המשחקים, לעזור לאחיו

הורות טובה דיה היא גם לטעות לפעמים, כמו כולם, וכאן יש הזדמנות ללמד את הילד דבר חשוב כולנו טועים אך מה שאנחנו עושים עם הטעות הוא החשוב. כדאי להודות בטעות, לשתף במה קרה לנו ולבקש סליחה אם פגענו.

היכולת שלנו כהורים לקחת אחריות, להתנצל ולפעול לחידוש הקשר מאפשרת לחזק ולהעמיק אותו, כך אנחנו מהווים מודל לילדים ומעבירים את המסר שמותר לכעוס והכעס לא מוביל להרס, להיפך הוא טבעי והיכולת לדבר עליו מאפשר פתרון של קונפליקטים וביטוי רגשי אותנטי ובסופו של דבר מעמיק את הקשר בין ההורה לילד.
חוויית ההורות מאתגרת גם בשגרה הרגילה ועל אחת כמה וכמה בימים אלה. כדאי לזכור שהיא מורכבת מצעדים קטנים שאנחנו עושים יחד, מחוויות רבות שחלקן גורמות לנו ולילדינו להרגיש טוב וחלקן מתסכלות וכמה שנהיה אותנטיים לגביהן כך נעשיר את עצמנו ואת ילדינו.

בהצלחה
ד"ר גלית זנו
מנהלת פדגוגיה ומו"פ
רשת התחלה חכמה/ החברה למתנ"סים